אליהו נקר, בן אברהם ושרה נולד בחיפה ב-כ"ד באלול תרפ"ז (21.9.1927).
לאחר סיום בית הספר היסודי עזר בפרנסת הבית ובגיל 15 התנדב לצבא הבריטי, כאשר העלים את גילו האמיתי, מתוך רצון לנקום בנאצים. לאחר מאמצים רבים הוריו הצליחו לשחררו.
אליהו היה פעיל בתנועת הנוער של בית"ר, בהמשך הצטרף לאצ"ל ונאסר על ידי הבריטים ונשלח למחנה המעצר בלטרון והוגלה למחנה העצורים באיריתראה, שבאפריקה. אחרי 3 שנות סבל של גולה , הוחזר לארץ.
החל לעבוד ברדיו אך המשיך בפעולתו במחתרת והגיע לדרגת מפקד לדרגת מפקד באצ"ל.
במסגרת מלחמת השחרור השתתף בכיבוש ואדי ניסנאס ע"י האצ"ל באפריל 1948.
בימי מלחמת העצמאות הסתפח לצה"ל עם חבריו והשתתף בקרבות ברמלה, בג'נין בטול כרם ובפעולות אחרות.
עם סיום שירות החובה עבר לחיל האוויר, סיים קורס חשמלאות מטוסים ונכנס לקורס קציני טייס.
נהרג בשעת מילוי תפקידו, ביום 25.12.1951 בתאונה אווירית במטוס הרוורד, 3 ימים לפני תום קורס הטייס, יחד עם מפקדו שהיה אחד המתנדבים מדרום אפריקה.
באיגרת התנחומים שהמשפחה קיבלה ממפקד חיל האוויר נכתב על אליהו:
"בעל רצון כביר היה, בריא בגופו וברוחו, ורק כאלה בחירי הנוער מתקבלים לטייס".
בנוסף לאיגרת קיבלה משפחתו את כנפי הטייס שהיו מיועדות לו עם סיום הקורס.
בני משפחתו הנציחו את זכרו בשנותם את שם משפחתם מנקר לצביאלי לפי שניים משמותיו הפרטיים